אחד הנושאים הכי מעניינים ומרתקים אצל כל מי שעוסק בריח הוא סוגיית התיאור שלו. כמה קשה לתאר ריח, גם כשאנחנו חושבים שיש לנו אוצר מילים גדול מספיק לכל דבר אחר שאנחנו רוצים לתאר.
החוויה שריחות מעוררים בנו מאוד עמוקה ומשמעותית. לרוב איננו מודעים לה אפילו. אבל גם כשאנחנו כן שמים לב לריח שעולה באפינו, לעיתים מסתחררים ומתפעלים ממנו, לא מוצאים מספיק מילים לתאר את הריח עצמו והתחושות שבאות איתו.
כמובן שיש מילים שמשמשות אותנו לתיאור לריח; כמו מתובל, חם, מרענן, הדרי, עצי וכו', אבל אלה מילים הנוגעות לרכיב או לפעולה שקשורה לאותו רכיב ולא לריח עצמו.
לדוגמא, אם ניקח שוקולד ונרצה לתאר את טעמו, נגיד משהו כמו, מתוק, קצת מריר, שמזכיר קפה לעיתים. אבל כשנבקש לתאר את ריח השוקולד נאמר כנראה, מילים דומות לאלה שאמרנו על הטעם או שפשוט נאמר כי זה מריח כמו… שוקולד.
חוקרים, ובפרט בלשנים ובשמים, אבחנו מזמן כבר, את הקושי בדיבור ובתיאור, ריחות וחווית הרחה. יתר על כן, היית מצפה שאם הובן שאוצר המילים שלנו מוגבל, יהיה מי שיוסיף מילים שיתארו ריחות. הם ביקשו להבין מה מהות הקושי. מאיפה נובעת המורכבות ומדוע אוצר המילים המשמש אותנו לשם כך מרגיש מוגבל כל כך. עובדה זו מעניינת במיוחד לאור העובדה כי מחקרים הראו שאנו מסוגלים להריח ולהבחין בכטריליון סוגים שונים של ריחות.
יש חוקרי מח הטוענים כי הקושי נובע מהאופן שבו מאורגן המידע במוחנו. הריח ופעולת ההרחה בעצם לא מעובדים לשונית. חווית הריח עוברת באופן מודע יותר או פחות, ישירות אל האזור במח שבו מקודדים זיכרונות ורגשות, האמיגדלה. קידוד האינפורמציה באזור זה משמעותו, שניתן לשחזר את הריחות ואת הרגשות שהם מעוררים זמן רב מאוד אחרי שנצרבו במוחנו. וכיוון שהמידע לא עובר קודם באזור התלמוס, שבו אנחנו יודעים לתת שם לדברים, הפעולה הוורבלית מסובכת יותר ודורשת יותר מיומנות ומודעות בעולם תוכן שחסר את המילים עצמם.
אך גם אלה מסכימים כי להקשר התרבותי – פונקציונאלי יש חלק חשוב ומשמעותי במתן שמות והמשגה לריחות.
שבט הג'אהאי, יושבים בחצי האי המלזי ומנהלים אורח חיים נוודי של ציידים – לקטים. הם דוגמא נהדרת לאורח חיים שמחייב שפה והמשגה לריחות. הם נדרשים לכך ברמה היומיומית, מסיבות פונקציונלית והישרדותית. אך גם משתמשים ומודעים לריחות בהקשר תרבותי, רפואי וכו'. הם מתארים סוג מסוים של ריחות עם מילה נפרדת לאותו סוג. בערך כמו שאנחנו מתארים וקוראים בשם לגוונים של צבע כלשהו. למשל, יש להם שם לריח מעקצץ, שמשתמשים בו כשמדברים על דלקים, עשן, צמחים מסוימים וקטורת, או שם אחר לריח שמקורו במזון ומשמש בדיבור על אוכל מבושל או מתוקים.
אז מה עושים? "בבקשה, צייר לי כבשה".
מה שאני אוהבת לעשות, זה פשוט להריח. וכמה שיותר.
לזהות את הריח ומה שהוא מעורר בי, גם בלי לדייק את ההכרות הזו באמצעות שם משלו. אבל כן להמשיג את הריח בתיאור מפורט ככל האפשר. תיאור, שיאפשר לי להבדיל בין ריחות דומים.
לעיתים מספרת סיפור קצרצר, של כמה משפטים, אך מרובה בפרטים.
לעיתים, רק את החוויה שמעורר הריח בגוף, זיכרון ורגש או כפי שעשינו עם השוקולד, באמצעות חושים אחרים.
מנסה להיות מדויקת במה שמתארת וממש באותו זמן, קלה וחופשיה.
יודעת, שבפעם אחרת יכולה לחוות את אותו הריח עם תוספת או מעט שונה, כמו הכבשה שבתוך הקופסא בציור שקיבל הנסיך הקטן.